צילום תוך ניתוחי של שיטה אנדוסקופית ב 2 חתכים

צלקת ניתוח אנדוסקופי. בחתך רוחבי בשורש היד. 10 ימים אחרי הניתוח

תסמונת התעלה הקרפלית (Carpal Tunnel Syndrome - CTS )

תסמונת התעלה הקרפלית נגרמת מלחץ על העצב המדיאני בתעלה הכפית של שורש היד. היא מתאפיינת בתחושת נימול ביד(ים) שיכולה להיות מלווה בכאב ביד באמה ולעיתים בזרוע וכתף. זאת בעיה נפוצה שפוגעת בכ- 1% מהאוכלוסייה הבוגרת. התסמינים מתחילים לרוב בלילה כתחושת הרדמות ביד, בעיקר באצבעות אגודל אצבע ואמה, שעשויה להעיר את החולה משנתו בשעות הבוקר המוקדמות. הוא או היא עשויים לחשוב שישנה בעיה בזרימת הדם ליד ולעיתים חשים הקלה על ידי נעור היד כדי שה"דם יזרום" אליה. בהמשך, התסמינים יכולים להופיע בשעות היום ולהתגבר בפעילות כמו נהיגה למשל. בשלבים מאוחרים יותר הרדימות הופכת לקבועה ומופיעה חולשה של השרירים בכרית האגודל ואף דלדול שלהם. מצב מתקדם כזה גורם לירידה ביכולת התפקוד של היד בפעילות עדינה בעיקר.

מה גורם לתסמונת (סינדרום) התעלה הקרפלית?
הסיבה היא הפרעה בזרימת הדם המקומית לעצב (מיקרו סירקולציה) בתעלה הקרפלית בשורש היד. זאת היא תעלה צרה ברוחב כ 2.5 ס"מ התחומה בעצמות שורש היד וברצועה חזקה (TRANSVERSE CARPAL LIGAMENT). בתעלה הקרפלית עוברים, בנוסף לעצב המדיאני עוד 9 גידים מכופפים של האצבעות. אם למשל יש דלקת קלה בגידים, נוצר לחץ בתעלה וירידה בזרימת הדם לעצב. כל סיבה שמצירה את התעלה יכולה לכן לגרום לתסמונת, למשל שברים בשורש היד, גושים או גידול בתעלה (נדיר). ישנם אנשים שמועדים לכך יותר בגלל מבנה קצר של היד למשל. הבעיה יכולה להופיע בגלל תנועות חוזרות מרובות של אחיזה גזירה וכו, יש טענה שגם הקלדה ממושכת במחשב היא גורם סיכון אך זה לא הוכח מדעית נכון להיום.
מחלות כמו סכרת, תת פעילות של בלוטת התריס או דלקת פרקים דלקתית עשויות לגרום לתסמונת. בזמן ההיריון, יש אחוז לא מבוטל של נשים הסובלות מהתסמונת עקב בצקת (לרוב זה חולף מעט אחר הלידה). למרות הנאמר לעיל, ברוב המקרים אין סיבה ברורה להופעת הבעיה.

איך מאבחנים את הבעיה?
לרוב על פי התלונות האופייניות של החולה. הרופא יכול לבדוק את היד ולמצוא מספר סימנים כירידת תחושה קלה, חולשה בשרירי כרית אגודל והופעה של הנימול במנח של כיפוף יתר בשורש היד. מקובל לעשות בדיקת מוליכות חשמלית של העצבים ביד (EMG) כדי לעזור באבחון ובכדי לתעד את חומרת המחלה.

האם זה יחלוף מעצמו?
האם יכול להיגרם נזק אם ממתינים עד שזה אולי יחלוף?
הסימפטומים יכולים לחלוף אחר תקופה מסוימת, אך יתכן המשך נזק לעצב המדיאני גם אם חשים פחות כאב או רדימות ביד. המחלה נוטה לחזור לסירוגין במשך השנים ויכולה להתקדם לשלב שבו הנזק לעצב אינו הפיך. במקרים כאלו אין ניתוחים שיחזירו את התחושה וכוח השרירים בכרית האגודל למצב הרגיל.

האם חייבים לנתח?
לא. במקרים קלים יש סיכוי טוב להחלמה עם טיפול בסדים לשורש היד אותם לובשים בלילה, תרופות נוגדות דלקת ולעיתים הזרקת סטרואיד לתעלה הקרפלית. במקרים שבהם הלחץ על העצב המדיאני הוא בינוני או יותר מכך ואין שיפור בתסמינים אחרי ניסיון טיפול לא ניתוחי, מומלץ לנתח. אם מחליטים לא לנתח במקרה שהפגיעה קלה כדאי לעקוב אחר מצב הפגיעה בעצב ע"י בדיקת EMG חוזרת.

איזה סוג ניתוח זה ומה האפשרויות השונות לבצעו?
לרוב הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית ע"י זריקה לשורש היד. הוא אורך כ 10-15 דקות. מטרת הניתוח היא לפתוח את גג התעלה הקרפלית וכך יש בה יותר מרווח לעצב. בד"כ הניתוח מתבצע בשיטה פתוחה ע"י חתך אורכי בעור כף היד של כ-3-5 ס"מ. יש נטייה היום לעשות את הניתוח בחתכים קטנים יותר אך בדרך זאת יש סכנות של חיתוך סעיפים שלא נמצאים במקום האנטומי ה"רגיל" שלהם. כבר ראיתי כמה סיבוכים כאלו והתוצאות יכולות להיות חמורות ביותר ולא הפיכות.

שחרור אנדוסקופי של התעלה הקרפלית
ב2 העשורים האחרונים החלו לנתח גם בשיטה חדשנית- אנדוסקופית. בשיטה הזאת, מבצעים חתך קטן של 2 ס"מ בשורש היד(Agee technique) או 2 חתכים בשורש וכף היד (Chow technique) ומחדירים מכשיר אנדוסקופי בו ניתן לראות את גג התעלה ולחתכה תחת ראיה בעזרת סכינים מיוחדים. היתרון בשיטה זאת הוא זמן החלמה מהיר יותר: 3 לעומת 6 שבועות חזרה לעבודה. השיטה דורשת מיומנות וניסיון וציוד מיוחדים ואינה נפוצה בשימוש בישראל. עלותה למוסד הרפואי גבוהה יותר עקב עלות הסכינים החד פעמיות וזמן חדר ניתוח ממושך יותר שנדרש עקב השימוש בציוד מתוחכם. בארה"ב השיטה האנדוסקופית נמצאת בשמוש נרחב הרבה יותר. (השתלמתי בניתוחים אלו במסגרת התמחותי בארה"ב יש לי נסיון בביצוע של כ-50 ניתוחים בשיטה האנדוסקופית ורכשתי את המיכשור לשם כך). הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית או אזורית.

לאחר הניתוח
התסמינים משתפרים כבר כמה ימים אחר הניתוח אם הבעיה אינה כרונית. אם היא כרונית זה יכול לקחת חודשים. אחוז הצלחת הניתוחים הוא 95% לפי הספרות. יש עד 1% סיבוכים ויש רגישות בצלקת שנמשכת בין שבועות לחודשים. בחלק קטן מהמקרים הבעיה חוזרת לאחר זמן. בחלק קטן העצב נלכד בצלקת פנימית ואז תוצאת הניתוח אינה טובה וקשה להשיג הצלחה גם בניתוח חוזר.